<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ג' שער ד'</h1>
<h2>דף ו.</h2>
ואם בא להגביהו שיפלו המים ממקום גבוה, אם מזיק מעכבין עליו. ואם היו יורדים מנוטפין הרבה ורוצה לקבצם בצנור אחד, הרשות בידו. וכל שהוא מוסיף בהיזק בשנותו, אין שומעין לו. והקובע קורה בכותל חבירו, הוי חזקה מיד, אם ראה חבירו ולא מיחה.
<h2>דף ז.</h2>
ומי שיש לו כותל ובו חלונות, והוא לפני חצר חבירו, ובעל החצר רוצה להגביה החלונות שבכותל חבירו כדי שלא יאפילו לו בעל החצר זה הרוצה לבנות כנגדן, ובעל (החצר) [הכותל] אינו רוצה שירא פן יפול הכותל בסתום התחתונות ובפתוח העליונות, הדין עמו. אולם אם יעשה חבירו בענין שלא יפסיד ולא יחסר כלל, כופין על מדת סדום. ואיתיה פ"ק דבתרא ור"ם פ"ז דשכנים.
האחים שחלקו, ולאחד הגיעה לו חצר העשויה לאורה ולאחר הגיעה לו אכסדרה. ובא בעל החצר לבנות, ומאפיל לפני האכסדרה, וטוען בשלי אני בונה, הדין עמו. והוא שלא שמו בחלוקתם האויר רק העצים והאבנים. אבל שמו, כבר קנאו לאור זה ומעכב שלא להאפיל עליו. איתיה פ"ק דבתרא תרביצא ואספלידא וכו', ור"ם פ"ז דשכנים. והטעם, דאין לאחים חלונות וכו' זה על זה.
<h2>דף יא:</h2>
ובן מבוי שרצה לפתוח פתח במבוי אחר, בני המבוי האחר מעכבין עליו, משום מרבה דרך. ואיתיה פ"ק דבתרא. ובן המבוי במבוי שרצה לפתוח פתח, אין מעכבין עליו, ובן מבוי במבוי אחר מפולש פותח כל פתח שירצה. כן [כתב] רי"ף ור"ם פ"ה דשכנים. היה סתום וביקש לפותחו, אין בני מבוי מעכבין, כל שלא פרץ את פצימיו, אבל פרץ בני מבוי מעכבין. איתיה פ"ק דבתרא. ובני המבוי מעכבין לבן מבוי שלא יחזיר פתחו למבוי אחר אם פורעים מס, שמרבה עליהם המס. חמש חצירות הפתוחות למבוי שאינו מפולש, כולן משתמשות עם החיצונה, והפנימית עם כולן ולעצמה. ואיתיה פ"ק דבתרא.
<h2>דף יב.</h2>
ומבוי המפולש לר"ה מעכבין הבתים שלא להושיב שם דלתות, דזימנין דדחקי שם רבים. ומצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו, ואיתיה פ"ק דבתרא ור"ם פ"ה דשכנים. וכל שבררו להם דרך לעצמן, מיד הוי חזקה, הרשב"א [כתב] כן בתשובה.
<h2>דף יח.</h2>
הפותח חלון על חורבתו של חבירו, אע"פ שעכשיו אינו מזיק לו, מעכב עליו, שמא יזיק עליו, הראב"ד בתשובה. וכן הפותח חלון על גגו של חבירו שהוא מרעפים, ועכשיו אינו משתמש בו, מעכב, שמא למחר יעשה בענין שישתמש בו. ואם אינו מוחה בו עלתה לו חזקה. ומי שרוצה לכתוב (הודאה) [הודעה] לחבירו שיסלק החלון כשיבנה והלה אומר אין רצוני לשמור השטר, הדין עמו. דלא אמרו [להלן קע"ב ע"ב] כותבין שובר אלא משום עבד לוה וכו'. הרשב"א בתשובה. כשיש שני בתים בשני צידי ר"ה ודרך ר"ה עוברת באמצע ואינו רחב ארבע אמות, והגביה האחד ביתו עד שמאפיל לבית חבירו שבצדה האחר שחלונותיו פתוחים לר"ה, אין מעכבין עליו, שאין אדם משעבד קרקע חבירו בחלונותיו ובמעשיו, וכשם שכשפתח החלונות אין חבירו מעכב, שהוא נוטל מאויר ר"ה ולא מאוירו, כך אין מעכב עליו לבנות. ולא אמרו אלא בחצירות. דכשם שהוא מעכב בפתיחת החלונות שנהנה מאור חצירו, כך אם החזיק בחלונות הוא מעכב בבנין חבירו כנגדו תוך ארבע אמות. וזהו משעבד קרקע חבירו במעשיו [היינו] כל שביד חבירו למחות. אבל בנידון דידן לא היה רשות לחבירו למחות בחלונות, לכך אינו מעכב שלא לבנות, דכולם מר"ה נהנים. הרשב"א בתשובה.
<h2>דף כב.</h2>
החלונות מלמעלן ומלמטן ד' אמות. ומכנגדן ארבע אמות. ומן הצד טפח. למעלה שלא יציץ ויראה, למטה שלא יעמוד ויראה, ומכנגדן שלא יאפיל.
<h2>דף כב:</h2>
ומן הצד טפח, דוקא כשהוא מקיף מצד אחד, אבל משתי רוחות מרחיק ארבע אמות שלא יאפיל. וי"א דבכל צד ארבע אמות. רבינו חננאל [כתב] כן, ואיתיה פרק לא יחפור. ור"ם [כתב] דבשניהם ארבע אמות, פ"ז דשכנים. ומי שיש לו חלון ונפל הכותל שבו החלון, חוזר ומחדשו, הרשב"א.
<h2>דף נח:</h2>
והעושה מרזב להוציא מביתו [מי גשמים] שיפלו בחצר חבירו, והחזיק, כשם שהם אינם יכולים לעוקרו כך הוא משועבד לתת להם אותם המים הנזחלין בו. ואיתיה פרק חזקת הבתים ור"ם פ"ח.
הקובע סולם בחצר חבירו כדי לעלות לגגו, כל שהוא מארבעה חווקין שהם כבשים, החזיק בו. פחות מזה לא החזיק. ואם הוא קבוע אפילו במסמר, אע"פ שהוא פחות מארבעה חווקים, החזיק. ואיתיה פרק חזקת הבתים.
חלון המצרי אין לו חזקה, ולצורי יש לה חזקה. ואיתיה פרק חזקת הבתים. ור"ם והגאונים [כתבו] דא"צ טענה רק בגוף הקרקע, אבל בשעבוד הקרקע כגון חלונות ונטפי ושופכי וכיוצא בו לא. וה"ר יונה [כתב] דצריך וכן הרשב"א. וחלון המצרי הוא שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה. ואם לא, שיש לה מלבן שהוא משקוף כעין קנה מכאן וקנה מכאן ולמעלה ולמטה, אע"פ שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה, דינו כצורי והוי חזקה. ודוקא שאין בו היזק ראיה, אבל יש בו היזק ראיה אין חזקה. ואפילו מחל הנזק אסור להזיקו. רמב"ן.
<h2>דף נט.</h2>
הפותח חלון על חורבתו של חבירו, אע"פ שעכשיו אינו מזיק לו, מעכב עליו, שמא יזיק עליו, הראב"ד בתשובה. וכן הפותח חלון על גגו של חבירו שהוא מרעפים, ועכשיו אינו משתמש בו, מעכב, שמא למחר יעשה בענין שישתמש בו. ואם אינו מוחה בו עלתה לו חזקה. ומי שרוצה לכתוב (הודאה) [הודעה] לחבירו שיסלק החלון כשיבנה והלה אומר אין רצוני לשמור השטר, הדין עמו. דלא אמרו [להלן קע"ב ע"ב] כותבין שובר אלא משום עבד לוה וכו'. הרשב"א בתשובה. כשיש שני בתים בשני צידי ר"ה ודרך ר"ה עוברת באמצע ואינו רחב ארבע אמות, והגביה האחד ביתו עד שמאפיל לבית חבירו שבצדה האחר שחלונותיו פתוחים לר"ה, אין מעכבין עליו, שאין אדם משעבד קרקע חבירו בחלונותיו ובמעשיו, וכשם שכשפתח החלונות אין חבירו מעכב, שהוא נוטל מאויר ר"ה ולא מאוירו, כך אין מעכב עליו לבנות. ולא אמרו אלא בחצירות. דכשם שהוא מעכב בפתיחת החלונות שנהנה מאור חצירו, כך אם החזיק בחלונות הוא מעכב בבנין חבירו כנגדו תוך ארבע אמות. וזהו משעבד קרקע חבירו במעשיו [היינו] כל שביד חבירו למחות. אבל בנידון דידן לא היה רשות לחבירו למחות בחלונות, לכך אינו מעכב שלא לבנות, דכולם מר"ה נהנים. הרשב"א בתשובה.
והיכא שהוא למעלה מארבע או למטה, מחזיק אם חלון צורי [הוא], אבל חלון מצרי, שהוא קטן ואינו עשוי לאורה, אפילו החזיק ג"ש אינו מועיל. ואם הוא למעלה מארבע אמות, בין קטנה בין גדולה, שפתחה ולא מיחה, החזיק בשלשים יום, וא"צ טענה לשעבוד קרקע אם אינו בראיה, הראב"ד והרמב"ן. וחלון העשוי לאורה, אפילו כל שהו הוי חזקה. והרשב"א פירש שהוא עשוי צר מבחוץ ורחב מבפנים. וכל שניכר לב"ד שהוא לאורה מחזיק. [כן כתב] בתשובה. וחלון העשוי לאורה שהוא למעלה מארבע אמות אין לו חזקה. והרשב"א [כתב], נהגו דיש חזקה, על פי רבינו תם. ודיני חלון ר"ם פ"ז דשכנים.
<h2>דף נט:</h2>
זיז היוצא לחצר חבירו, עד טפח יכול למחות. ואם לא מיחה יש לו חזקה. פחות אין מוחה ואין לו חזקה. ואותם זיזים היו משתמשין בהם. ואיתיה חזקת הבתים.
<h2>דף ס.</h2>
ואין מוציאים זיזין וגזוזטראות לר"ה. וי"א דהני מילי [למטה] מגמל ורוכבו, אבל למעלה מגמל ורוכבו מוציאים, רי"ף כתבו שם.
<h2>דף צט.</h2>
מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו, נכנס בזמן שדרך בני אדם נכנסין ויוצא בשעה שיוצאים, ואינו מכניס לשם בהמתו להשקותה. ואיתיה פרק המוכר. [ע"ב] וכן מי שיש לו גנה כדין זה, אם הוא לפנים מגנתו של חבירו ויש לו ליכנס בפתח ביתו.
